אתחיל את הפוסט שלי בתרגום למאמר שפורסם על מחקר של 15 שנה על אימוני שינה ומה זה עושה לתינוקות שלנו. מצרפת קישור למאמר המקורי.
עבור הורים בכל רחבי העולם, שיטות גידול הילדים, עצות והנחיות מהווים מקור לקונפליקטים רבים-במיוחד בכל הנוגע לגידול תינוקות.
אחד הנושאים המדוברים הוא האם "אימון שינה" או השארת תינוקות לבד לבכות עד שנרדמים לישון - מועיל כפי שהוא מוצג לעתים קרובות על ידי תומכי השיטה - ייעוץ שינה על ידי שינוי התנהגותי
בעבר היו מקבלים את העובדה כי שינה של תינוקות היא קלה והם אינם ישנים לילה שלם.
אך בימים אלה הורים רבים נוקטים בגישה אחרת בשביל לילה טוב, כמה שפחות התערבות כאשר תינוק מתעורר, גם בבכי.
לעתים קרובות מעודדים אימוני שינה על ידי סופרים, בלוגרים וכמה רופאים, הטוענים שזה עוזר לתינוק ללמוד להרגיע את עצמו.
אך כחוקרי הצרכים הביולוגיים והפסיכולוגיים של תינוקות ב -15 השנים האחרונות, אנו יכולים לומר בבטחה כי מדובר באשליה שכן אימון שינה למעשה מפר את מה שמומחים לגיל הרך מכנים צורך ביחסים בטוחים, יציבים ומטפחים.
זה גם מפר את האינסטינקטים של ההורים לנחם את התינוק שלהם.
מנקודת מבט אבולוציונית, אימון שינה נוגד את הטבע שטבוע בנו ללילה טוב בייחוד בתקופת הינקות - המדגישה טיפול זוגי מצד מטפלים מרובים המגיבים לחיבה נרחבת ונוכחות מתמשכת.
כיונקים חברתיים, תינוקות זקוקים למגע, חיבה וטיפול מרגיע כאשר הם לומדים וויסות עצמי וכיצד לחיות מחוץ לרחם.
במידה והמטפלים אינם מתכרבלים ונוכחים פיזית עם היונק שלהם לפחות מספר שעות ביום, מערכות מרובות עלולות להשתבש כיוון שתגובות ללחץ יכולות להיות כתגובתיות יתר, כלומר המוח תמיד יזהר אחרי איומים, גם כאשר כאלה איומים אינם באמת קיימים (למשל כאשר מישהו נתקל בך בטעות אך אתה מתייחס לזה כפרובוקציה מכוונת).
חלק גדול מהבעיה באימוני שינה הוא שאימון שינה מערער היבטים מרכזיים בהתפתחות הילד: תפקוד המוח, אינטליגנציה חברתית ורגשית, אמון בעצמי, באחרים ובעולם ולא בהכרח גורם ללילה טוב.
ניסויים שנערכו על צאצאי קופים מבודדים ששללו מהם מגע אימהי (הם עדיין יכולים להריח, לשמוע ולראות קופים אחרים) למשל, גילו שכאשר הקופים לא קיבלו מגע, הקופים פיתחו כל מיני הפרעות מוחיות וחברתיות.
בני אדם הם גם יונקים חברתיים וזקוקים לטיפול מגיב וחיבה.
תינוקות שנולדו במועד 40-42 שבועות- נולדים לא בשלים במוחם הם נולדים רק עם 25 אחוז מנפח המוח הבוגר שלהם.
הסיבה לכך היא שכאשר בני אדם התפתחו ללכת על שתי רגליים, האגן הנשי הצטמצם ולא מאפשר לאישה להמשיך לשאת את העובר בבטנה.
כתוצאה מכך, תינוקות אנושיים נראים כמו עוברים של בעלי חיים אחרים עד כ -18 חודשים, כאשר עצמות הגולגולת העליונה מתמזגות לבסוף.
מוחו של תינוק אנושי משלש את גודלו עד גיל שלוש ובמהלך החודשים והשנים הראשונות מוחו וגופו מבססים את תפקודן של מערכות מרובות, כתגובה לטיפול המתקבל.
תגובת הלחץ (סטרס) עלולה להפוך לפעילה יתר על המידה אם תינוקות לא מקבלים מענה לצרכים שלהם - מה שעלול לגרום לבעיות בריאות גופניות ונפשיות ארוכות טווח.
סנכרון ביו -התנהגותי מתמשך עם ההורים (כלומר הדרישה לנוכחות פיזית, צימוד מקצבי הלב והתפקוד האוטונומי, תיאום תנודות המוח ותיאום שחרור הורמונים כמו אוקסיטוצין) היא קריטית בחיי התינוק, והיא מניחה את היסודות לתינוק לוויסות עצמי עתידי ואינטליגנציה חברתית-רגשית.
כשעושים אימון השינה "cry it out" יכול להיגרם נזק למוח שגדל במהירות ולנפש המתפתחת.
חוקרים תיעדו כיצד באימון שינה, התנהגות הישרדותית מופעלת לנוכח מצוקה נרחבת, למשל בעת הישארות ללא מגע פיזי מנחם.
כאשר מצוקת הפרידה וחוסר התגובה נמשכת יותר מדי זמן, התינוק עשוי להירגע, זו רגיעה לא כי רגוע אלא כי הוא צריך לשמור על אנרגיה מוגבלת.
תחושות אלו יכולים להיות תרגום לחוסר אמון חברתי.
דפוסים אלה יכולים להימשך בבגרותם כאשר הדברים הופכים לחוצים מדי, מכבים את החשיבה וההרגשה במצבים בהם הפרט מופעל לבהלה או לכעס.
הכיבוי/רגיעה ההישרדותית בעתיד יכולה לקרות בכל מני מצבים שהמוח מתרגם אותם כמאיימים.
להורים יש השפעה רבה על אישיותו של הילד והאינטליגנציה החברתית-רגשית שלו, כאשר ההורים מנחמים ומרגיעים, הדבר מקל על התפתחותם הבריאה של הילדים.
תגובה של ההורים ומילוי צרכי התינוקות שלהם עוזר להם להישאר רגועים.
בכי הוא סימן מאוחר של צורך, אז התעלמות מהכל ביחד עשויה להיות שחיכית יותר מדי זמן.
*דרסיה נרוואז היא פרופסור לפסיכולוגיה אמריטה באוניברסיטת נוטרדאם וקתריונה קנטיו היא פרופסור בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת דרום דנמרק.
המשיכי לקרוא גם את חלק ב' לילה טוב-למה לא מומלץ לעשות אימון שינה לתינוק שלכן חלק ב'
Comments